פסק-דין בתיק ת"ק 30365-05-12

הרקע והצדדים

          התביעה

1.                         ביום 4.1.2012 אירעה תאונת דרכים בדרך איילון צפון בקטע שבין לה גרדיה לדרך שלום. התובע היה רכוב על קטנוע (להלן: "הקטנוע")  והנתבע נהג ברכב שברולט קרוז (להלן: "הרכב")  .

2.                         התובע הגיש תביעה זו לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לקטנוע על סך 6,356 ש"ח כמצוין בחוו"ד שמאי הוצאות שכ"ט על סך 522 ש"ח, ובסה"כ סך של 6,925 ש"ח.  

3.                         לטענת התובע, הנתבע שנהג ברכב סטה מן הנתיב השמאלי לנתיב הימני שבו נסע התובע על מנת להשתלב בנתיב זה, חסם את דרכו של התובע וכתוצאה מכך פגע הקטנוע ברכב. התובע ציין לפרוטוקול כי בלם בלימת חירום, אך לא הצליח למנוע את התאונה.

4.                         הנתבע טען כי ביצע עבר לנתיב הימני, השלים את המעבר ורק לאחר מכן הגיח הקטנוע מאחוריו, לא שמר על מרחק כדין ופגע ברכב בחוזקה.

הפגיעה ברכבו של הנתבע הינה בפינה ימנית קיצונית של הטמבון האחורי. תמונה הנזק הצבעונית הוגשה לבית המשפט ( נ/1).

          התביעה שכנגד

5.                         הנתבעים הגישו כתב תביעה שכנגד, נגד התובעת ואיילון חברה לביטוח בע"מ. מאחר שתקנות השיפוט בתביעות קטנות מתירות הגשת תביעה שכנגד רק כנגד התובע, נמחקה התביעה שכנגד ככל שהיא מופנית כנגד איילון חברה לביטוח. התביעה שכנגד לפיכך הנה רק כנגד התובע.

6.                         בתביעה שכנגדו עותרים הנתבעים לפיצוי בגין הנזקים לרכב שנגרמו בתאונה זו -  1,870 ש"ח בגין הנזק הישיר, 686 ש"ח בגין ירידת ערך, 600 בגין שכ"ט שמאי ו-500 ש"ח בגין טירחה ועגמת נפש.

7.                         בכתב ההגנה בתביעה שכנגד הועלו טענות רבות כנגד הנתבעת 1, אופי פעילותה, שיטות התנהלותה וגביית הוצאותיה וטענות רבות נוספות הנוגעות לתיפקודה הכללי של הנתבעת 1.   

דיון והכרעה

8.                         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם אני מעדיפה את גרסתו של התובע, עם כי גם לנתבע אחריות תורמת לאירוע התאונה ולנזקים שנגרמו בגינה.

9.                          תמונות הנזק ברכב נ/1 מראה על מעיכה פנימה בפינה הקיצונית בצד השמאלי האחורי של רכב הנתבע. מזוית המעיכה ניתן להסיק שרכב הנתבע היה בסטייה לתוך נתיב הנסיעה ולא בנסיעה ישרה בתוך אותו נתיב.

לדעתי, לו היתה גרסת הנתבע נכונה והיה נוסע ישר בתוך נתיבו הרי שהתובע היה פוגע בו בחלק האחורי ולא בפינה הקיצונית, או שהיה מחליק לאורך הצד הימני של רכב הנתבע ואז היתה נותרת שריטה בצד הרכב.

10.                     עם זאת, יש בדעתי להטיל על התובע אשם תורם לקרות האירוע ולנזקים שנגרמו בגינו כאמור לעיל, וזאת מאחר ולא עשה די על מנת למנוע את התאונה.

התובע העיד כי ראה את רכב הנתבע רק כשהיה מולו בתוך נתיב נסיעתו וחסם את דרכו. התובע הסביר שלא סטה ימינה מאחר והיתה תנועה ונסעו רכבים מימינו ואני מקבלת הסבר זה.

11.                     מגירסתו של התובע עצמו עולה כי הוא לא היה ערני מספיק בנסיעתו ולא הבחין ברכב הנתבע בשעה שזה החל בסטייה לתוך הנתיב הימני. בשל כך מצא התובע את עצמו במצב שבו עליו לבלום בלימת חרום, ואף למרות זאת לא הצליח למנוע את הפגיעה ברכב.

12.                     אני סבורה כי בנסירות אלה, יש לחלק את האחריות לאירוע באופן שווה לשני הצדדים.